מטטרון על קצה הכיסא

יש דמויות במסורת היהודית שנכנסות בשקט דרך פסוק קצר בתנ״ך ויוצאות בצד השני כאגדה ענקית עם כנפיים, אש ותיאולוגיה מסובכת. מטטרון הוא בדיוק אחת מהן. שם שנשמע כמעט כמו דמות ממדע בדיוני, אבל יושב עמוק בתוך עולמות של מדרש, מיסטיקה, ספרות חיצונית וויכוחים עתיקים על הגבול שבין שמיים לארץ.

אז מי הוא מטטרון באמת? איך חנוך התנ״כי קשור אליו? למה אלישע בן אבויה הסתבך בגללו? ואיך כל זה נוגע גם לנצרות הקדומה? בואו נפתח את הסיפור לאט, אבל בלי להפוך אותו לשיעור יבש.

חנוך — האיש שפשוט נעלם מהסיפור

הכול מתחיל בדמות חידתית מאוד בספר בראשית. חנוך מתואר כאדם שהתהלך עם האל, ואז נאמר עליו שהוא איננו, כי לקח אותו אלוהים. זהו — בלי דרמה, בלי לוויה, בלי הסבר מפורט. פסוק קצר שהשאיר לדורות שלמים המון מקום לדמיון.

המסורת היהודית והספרות החיצונית לא יכלו להשאיר את זה כך. אם חנוך לא מת כמו כולם, אולי הוא עלה לשמיים. ואם הוא עלה לשמיים, אולי קרה לו שם משהו גדול. מכאן מתחיל מסע שבו חנוך הופך מדמות מקראית צנועה לישות שמימית רבת־עוצמה.

מחנוך לבן־האדם ומשם למטטרון

בספרות חנוכית ובמסורות מתקופת בית שני, חנוך מקבל תפקיד חדש. הוא לא רק אדם צדיק שעלה למעלה, אלא דמות שמימית הקרובה לאל. בחלק מהמסורות הוא מזוהה עם רעיון "בן־האדם", דמות נשגבת שמופיעה גם בספר דניאל ומקבלת מקום מיוחד ליד הכבוד האלוהי.

כאן נכנס השם מטטרון. לפי ההסבר המופיע בניתוח הסרטון, השם נקשר לרעיון של מי שנמצא ליד הכיסא — כלומר, סמוך לכיסא הכבוד. מטטרון הופך לדמות שנמצאת במרחב הרגיש ביותר בשמיים. קרוב מאוד למלך, אבל לא המלך עצמו.

במסורת המיסטית הוא מתואר, בין היתר, כשר־הפנים וכסופר של הקדוש ברוך הוא. כלומר, דמות שמימית בכירה שמנהלת רישומים, מעבירה מסרים ונמצאת ממש בלב הביורוקרטיה האלוהית — אם מותר להשתמש במילה כל כך ארצית על נושא כל כך שמימי.

כשקרבה לאל הופכת לבעיה

וכאן מתחיל המתח. ברגע שיש דמות שמימית כל כך בכירה שיושבת ליד הכיסא ורושמת לפני האל, נשאלת שאלה מסוכנת מאוד. האם יש כאן רק אל אחד, או שאולי יש עוד כוח למעלה?

הסיפור המפורסם בהקשר הזה קשור לאלישע בן אבויה, אחד החכמים הדרמטיים ביותר בספרות חז״ל. הוא ידוע גם בכינוי "אחר". לפי המסורת הוא נכנס לפרדס — כלומר, נחשף לעולמות סוד עמוקים — ומשהו שם נשבר אצלו. כשהוא ראה את מטטרון יושב בשמיים, הוא הסיק שיש שתי רשויות — שתי סמכויות, כאילו יש יותר ממוקד אלוהי אחד.

זו כבר לא רק סקרנות מיסטית. זו סכנה תיאולוגית. היהדות הרבנית מתעקשת על אחדות האל, ולכן צריך להבהיר שמטטרון, גבוה ככל שיהיה, איננו אל. הוא משרת — שליח. דמות שמימית עצומה, אבל לא רשות עצמאית.

שישים פולסי דנורא והמסר הברור

המסורת מספרת שמטטרון נענש בשישים פולסי דנורא, כלומר שישים מכות אש. הדימוי הזה נשמע כמעט קולנועי, אבל הרעיון שמאחוריו ברור. גם אם מטטרון נראה גדול מדי, קרוב מדי ומרשים מדי, אסור להתבלבל. אין שתי רשויות בשמיים.

העונש הוא לא רק עונש לדמות עצמה, אלא שיעור לכל מי שמביט מבחוץ. המערכת השמימית יכולה להיות עשירה ומלאה במלאכים, שרים וסופרים, אבל מעל הכול עומד אל אחד. מטטרון אולי ליד הכיסא, אבל הוא לא מי שיושב עליו כבעל הבית.

ואיפה ישו נכנס לתמונה?

אחת הנקודות המסקרנות בסרטון היא החיבור לנצרות הקדומה. לפי המסר המוצג בו, מסורות יהודיות על חנוך, על "בן־האדם" ועל דמות שמימית היושבת לצד האל שימשו קרקע רעיונית שעליה הנצרות המוקדמת בנתה חלק מהאופן שבו תיארה את ישו.

במילים פשוטות, הרעיון של דמות שמימית מיוחדת, הקרובה לאל, לא נולד בוואקום נוצרי. היו לו שורשים יהודיים עמוקים, במיוחד בספרות החיצונית ובמחשבה האפוקליפטית של תקופת בית שני. הנצרות לקחה פסוקים מדניאל, מסורות על חנוך ותפיסות על בן־האדם, וחיברה אותן לדמותו של ישו.

זה לא אומר שהיהדות והנצרות אומרות אותו דבר — ממש לא. אבל זה כן מראה שהגבול ההיסטורי ביניהן מורכב יותר ממה שנדמה. הרבה רעיונות שנראים לנו היום שייכים לדת אחת עברו קודם דרך שיחות, מחלוקות, דימויים וסיפורים בתוך העולם היהודי עצמו.

למה הסיפור הזה עדיין מרתק

מטטרון מעניין כי הוא יושב בדיוק על קו התפר: בין מקרא למיסטיקה. בין אדם למלאך. בין סופר שמימי לדמות שמבלבלת אפילו חכמים. בין מסורת יהודית פנימית לבין רעיונות שהמשיכו להתגלגל גם מחוץ ליהדות.

הוא מזכיר לנו שהמסורת אינה רק רשימת הלכות או סיפורים מוכרים מהגן. יש בה שכבות עמוקות, אפלות ולפעמים נועזות מאוד. יש בה מלאכים שנענשים באש, חכמים שנכנסים לפרדס ולא יוצאים אותו דבר, ודמויות תנ״כיות שמקבלות חיים חדשים לגמרי מאות שנים אחרי שהפסוק עליהן נכתב.

אז מה לוקחים מפה

הסיפור של מטטרון מתחיל מחנוך, האיש שנלקח אל האל, וממשיך במסורות שהפכו אותו לדמות שמימית אדירה. מעמדו כמי שנמצא ליד הכיסא וכסופר של האל יצר קסם, אבל גם פחד. הפחד הזה מתבטא בסיפור על אלישע בן אבויה ובאזהרה מפני מחשבה על שתי רשויות בשמיים.

ומעבר לזה, הסיפור חושף דבר רחב יותר. היהדות של ימי בית שני ושל חז״ל הייתה מלאה ברעיונות עשירים על שמיים, מלאכים ודמויות ביניים. חלק מהרעיונות האלה השפיעו גם על הדרך שבה הנצרות הקדומה דיברה על ישו. כך שמטטרון הוא לא רק שם מסתורי — הוא חלון קטן לעולם ענק של מחשבה דתית, היסטוריה ומיתולוגיה יהודית.

בקיצור, בפעם הבאה שמישהו אומר "מטטרון" — אל תחשבו רק על מלאך עם שם מוזר. תחשבו על חנוך, על כיסא הכבוד, על פולסי דנורא, ועל השאלה העתיקה: כמה קרוב אפשר להיות לאל בלי להפוך בטעות לאל בעצמך?

צפו בסרטון