למה העתיד שלכם מרגיש כמו אדם זר?

נניח שמציעים לכם עכשיו בחירה פשוטה: לקבל 100 שקלים מיד, או לקבל 110 שקלים בעוד חודש. מה הייתם בוחרים?

על הנייר, זו לא אמורה להיות התלבטות. 10% בחודש זה דיל קרוקודיל. הכלכלה הקלאסית הייתה אומרת שאדם רציונלי, שמעוניין למקסם רווח, יחכה חודש וייקח את ה-110. אבל בפועל? בניסויים שבדקו בחירות כאלה, מעל 80% מהאנשים בחרו לקחת את ה-100 עכשיו.

וזה כבר פחות מצחיק, כי אותה נטייה בדיוק יכולה להסביר למה אנחנו דוחים חיסכון, מזניחים פנסיה, לא בודקים ביטוחים ומעדיפים את הנוחות של היום על פני הביטחון של מחר.

הבעיה היא לא שאתם עצלנים. הבעיה היא שהמוח שלכם מוזר

אחת התובנות המרכזיות של כלכלה התנהגותית היא שאנחנו לא מקבלים החלטות בצורה רציונלית כמו שהיינו רוצים לחשוב. אנחנו לא מחשבון. אנחנו בני אדם. וכשיש לנו בחירה בין משהו קטן ומיידי לבין משהו גדול יותר בעתיד, המיידי הרבה פעמים מנצח.

לתופעה הזאת יש קשר לרעיון שנקרא היוון היפרבולי: ככל שהתגמול רחוק יותר בזמן, אנחנו נוטים להעריך אותו פחות. 110 שקלים בעוד חודש מרגישים פחות אמיתיים מ-100 שקלים עכשיו, אפילו אם מתמטית ברור שהאפשרות העתידית עדיפה.

אבל למה זה קורה? אחת התיאוריות המעניינות אומרת דבר די מטריד: אנחנו מתייחסים לעצמנו בעתיד כמעט כמו לאדם זר.

כמה כפיות של איכסה הייתם נותנים לעצמכם?

באחד המחקרים היותר משונים בנושא, משתתפים חשבו שהם לוקחים חלק בניסוי על תחושת גועל. אמרו להם שהם יצטרכו לשתות משקה דוחה במיוחד — משהו בסגנון קטשופ, סויה ומיץ. בקיצור, הדבר הדוחה הזה.

חלק מהמשתתפים היו צריכים להחליט כמה מהמשקה הם עצמם ישתו עכשיו. בממוצע, הם אמרו ששתי כפיות זה מספיק. הגיוני.

חלק אחר מהמשתתפים התבקש להחליט כמה מישהו אחר ישתה. שם הממוצע כבר קפץ לחמש כפיות. גם זה לא מאוד מפתיע. מה לעשות, אנחנו קצת אגואיסטים.

אבל אז הגיעה הקבוצה המעניינת באמת: אנשים שהתבקשו להחליט כמה הם עצמם ישתו — אבל בעתיד הקרוב. וכאן קרה משהו מדהים. כשהם חשבו על עצמם בעתיד, הם התחייבו בממוצע לחמש כפיות. בדיוק כמו שהיו בוחרים עבור אדם אחר.

במילים אחרות: כשהכאב, המאמץ או המחיר נדחים לעתיד, אנחנו הרבה יותר נדיבים איתם. או פחות רחמנים. תלוי איך מסתכלים על זה.

המוח שלכם באמת חושב שהעתיד הוא מישהו אחר

זה לא רק ניסוי משעשע עם משקה דוחה. במחקרי fMRI, שבודקים פעילות מוחית, ביקשו מאנשים לחשוב על עצמם, על אנשים זרים ועל עצמם בעוד חמש שנים.

כשאנשים חשבו על עצמם בהווה, הופעל אזור מסוים במוח. כשהם חשבו על אנשים זרים, הופעל אזור אחר. וכשהם חשבו על עצמם בעוד חמש שנים? הפעילות דמתה יותר לחשיבה על אנשים זרים.

וזה כבר מסביר הרבה דברים. למה קל לנו להגיד "מחר אתחיל להתאמן". למה קל לנו להשאיר לעתיד שלנו את הדיאטה, את הגמילה מעישון, את הבדיקה הרפואית, את השיחה הקשה ואת סידור הפנסיה.

כי מבחינת החוויה המוחית שלנו, מי שיסבול או ירוויח מזה הוא לא ממש "אני". הוא מישהו אחר. גרסה עתידית, רחוקה, מטושטשת. מין אדם זר עם אותו מספר תעודת זהות.

איך מתחברים לעצמי העתידי?

החדשות הטובות הן שאפשר לשפר את זה. מחקרים מראים שככל שאנחנו מצליחים לדמיין את עצמנו בעתיד בצורה חיה יותר, מוחשית יותר ובגוף ראשון, כך אנחנו נוטים לקבל החלטות אחראיות יותר בהווה.

אז קחו רגע קטן. באמת.

דמיינו שאתם מסתכלים על הידיים שלכם בגיל 70. העור דק יותר, אולי קצת מקומט. התחושה בגוף השתנתה. הוא אולי כבד יותר, איטי יותר. אבל אתם בריאים. יש לכם ביטחון. לא חסר לכם כלום. ואתם יודעים שזה לא קרה במקרה.

זה קרה בגלל החלטות שלקחתם היום. בגלל כסף שחסכתם. בגלל דברים שבדקתם בזמן. בגלל שלא אמרתם לעצמכם "יהיה בסדר" בפעם האלף.

ועכשיו תנו לעצמכם העתידי להגיד לכם תודה.

התרגיל הזה נשמע פשוט, אפילו קצת מוזר, אבל הרעיון מאחוריו חזק: כשאנחנו לא חושבים על העתיד כעל מושג מופשט, אלא כעל חיים אמיתיים שאנחנו עומדים לחיות, קל לנו יותר לפעול אחרת.

פנסיה היא לא ניירת. היא אתם בעוד כמה עשורים

הרבה אנשים שומעים את המילה פנסיה ומיד מתנתקים. זה נשמע רחוק, אפור, בירוקרטי, מלא טפסים ומילים שלאף אחד אין כוח להבין. אבל פנסיה היא לא נושא של מבוגרים. היא נושא של כל מי שמתכוון להיות מבוגר יום אחד.

ובדיוק בגלל שהמוח שלנו לא תמיד יודע לדאוג לאדם שנהיה בעתיד, צריך לעזור לו. לא להסתמך רק על מוטיבציה. לא לחכות ליום שבו "יהיה זמן". לעשות פעולה קטנה עכשיו.

כאן נכנס כלי כמו Cover, שנועד לעשות סדר בחסכונות ובביטוחים בצורה פשוטה, חינמית ומהירה. הרשמה של שתי דקות יכולה לעזור לכם להבין מה מצב החסכונות והביטוחים שלכם, מה אפשר לשפר ואיפה כדאי לשים לב.

כן, זו המלצה מסחרית בשיתוף עם Cover, אבל היא יושבת על נקודה אמיתית: אין הרבה דברים שאתם יכולים לעשות היום שיהיו חשובים יותר לעצמכם בעתיד מאשר לבדוק שאתם לא מזניחים את העתיד הכלכלי שלכם.

הטובה הכי קטנה שאתם יכולים לעשות לעצמכם

אם אתם לא מצליחים להתמיד בספורט — נסו לדמיין את עצמכם בעתיד. אם אתם רוצים להפסיק לעשן — נסו לדמיין את עצמכם בעתיד. ואם אתם דוחים כבר שנים את הטיפול בפנסיה — אותו דבר בדיוק.

העתיד לא שייך לאדם זר. הוא שייך לכם.

והאדם הזה, אתם של עוד 10, 20 או 40 שנה, כנראה מאוד ישמח אם תעשו בשבילו היום פעולה אחת קטנה. אולי אפילו יגיד לכם תודה.