בית סמסונוב קורא לנו

יש בתים שלא צריך שלט גדול כדי להבין שהם מחזיקים סיפור. מספיק לעמוד מולם רגע. לראות את הקירות המתקלפים. את המרפסות הישנות. את הפתחים הגבוהים. ואז מגיעה המחשבה הקטנה הזאת שאומרת לנו להישאר עוד דקה.

כזה הוא בית סמסונוב, בשדרות בת־גלים 10, בחיפה. מבנה שנבנה בשנת 1921 ותוכנן על־ידי האדריכל יוסף ברסקי. אותו ברסקי שתכנן גם את גימנסיה הרצליה והיה בין מחלוצי האדריכלים הציוניים בארץ. בסרטון המצורף נכנסים אליו בזהירות ובסקרנות ומגלים שכמעט כל פינה בו מספרת משהו על חיפה של פעם.

בית אחד מול הכרמל והים

הסיור מתחיל מלמעלה. מהגג. שם נפתח הנוף של בת־גלים כמו גלויה ישנה שחזרה לחיים. הכרמל יורד אל החוף. עצי אורן־צנובר עומדים סביב. והעורבים מוסיפים את פס הקול המקומי שלהם.

אבל הנוף הוא רק ההתחלה. כי בתוך הבית מסתתרת שכבה עמוקה יותר. בית סמסונוב הוא אחד הבתים הראשונים בשכונת בת־גלים. הוא לא רק מבנה יפה. הוא עדות לתקופה שבה חיפה התפתחה והיישוב העברי ניסה לבנות לעצמו שפה אדריכלית חדשה. שפה שהיא גם מקומית. גם אירופית. גם מעשית. וגם קצת חולמת.

יוסף ברסקי והחיפוש אחרי סגנון מקומי

ברסקי לא היה רק מתכנן. הוא היה חלק מדור שניסה להבין איך בונים בארץ־ישראל בית שיש לו זהות. לא העתקה פשוטה מאירופה ולא בנייה מקרית. משהו שמרגיש שייך לאקלים. לאור. לחומרים. ולחיים שנרקמים כאן.

בסרטון רואים את זה דרך הפרטים הקטנים. לבני הסיליקט. הזיפזיף המתפורר במקומות מסוימים. צדפים קטנים בתוך חומרי הבנייה. קשתות מחודדות שמחזיקות אופי ארץ ישראלי אקלקטי. דלתות ומשקופים שמזכירים עבודה טמפלרית. אולי אפילו ידע בנייה שהגיע מהמסורת הטמפלרית של המושבה הגרמנית בחיפה.

אלה לא רק פרטים אסתטיים. הם כמו כתב יד של תקופה. כל אריח וכל משקוף אומרים לנו איך בנו כאן לפני מאה שנה. באילו חומרים השתמשו. מה נחשב יפה. מה נחשב מכובד. ומה שרד למרות הזמן.

האריחים שעוד זוכרים את הבית

אחד הרגעים היפים בסיור הוא המפגש עם האריחים המאוירים. הם עדיין שם. שומרים על דוגמת שטיח שלמה. כאילו מישהו הרים את הרהיטים לפני רגע ויצא לחדר השני.

יש משהו מרגש באריחים כאלה. הם לא מפוארים במובן צעקני. הם יומיומיים. אנשים דרכו עליהם. ילדים רצו עליהם. אורחים עברו דרכם. ובכל זאת הם נשארו כמו חתיכת זיכרון צבעונית בתוך מבנה שזקוק ליד אוהבת.

וזה בדיוק המקום שבו הסיפור הופך חשוב. כי שימור הוא לא רק להשאיר חזית יפה לצילום. שימור טוב יודע להקשיב גם לפרטים הקטנים. למרפסת הבטון היצוק. לנגרות העתיקה. לקשתות. לרצפות. לאותם חלקים שנראים שוליים אבל בעצם מחזיקים את הנשמה של הבית.

מי היה דוקטור יצחק סמסונוב

מאחורי הבית עומדת משפחת סמסונוב. בעל הבית היה דוקטור יצחק סמסונוב, וטרינר בהכשרתו, בנו של אריה לייב סמסונוב ממייסדי חדרה.

הבית לא היה רק בית מגורים. לפי השלט הכחול של המועצה לשימור אתרים התקיימה בו בימים י״ג–י״ד בתמוז תרפ״ב (9–10 ביולי 1922) אסיפת היסוד של אגודת הרופאים הווטרינרים העבריים בארץ ישראל. השתתפו בה ארבעה מתוך שבעת הרופאים הווטרינרים היהודים שחיו אז בארץ: דוקטור משה כספי, דוקטור יעקב נריה, דוקטור יצחק סמסונוב ודוקטור יוסף שם טוב.

כשחושבים על זה כך, הבית הזה לא היה רק מקום מגורים; הוא היה גם מקום שבו ייסדו מקצוע, בנו קהילה מקצועית וניסחו עתיד — וכל זאת בתוך בית אחד בשכונה צעירה ליד הים.

וגם עגנון עבר כאן

עוד שכבה בסיפור מגיעה מכיוון הספרות. בשנת 1930 התגוררו בבית רעייתו וילדיו של הסופר ש"י עגנון לאחר שנמלטו מירושלים בעקבות מאורעות תרפ״ט בשנת 1929.

זה פרט קטן לכאורה. אבל הוא מעניק לבית מגע כמעט ספרותי. פתאום החדרים הישנים אינם רק חדרים. הם מקום מקלט. מקום מעבר. תחנה בתוך תקופה סוערת. ואולי לכן בסרטון החיפוש אחר פיסה ישנה או עדות חומרית מרגיש כמעט כמו ניסיון למצוא סימן מימים עגנוניים.

הקסם והאחריות

קל להבין את הפיתוי להיכנס לבית כזה. במיוחד כשהוא עומד פתוח ומסקרן. אבל חשוב לומר זאת בפשטות. לא נכנסים לבד למבנים נטושים או לאתרי עבודה. זה מסוכן. זה עלול להיות לא חוקי. וזה גם עלול לפגוע במקום עצמו.

הקסם האמיתי אינו בפריצה פנימה. הוא בהבנה שיש סביבנו שכבות של היסטוריה שמחכות שנשים לב אליהן. לפעמים הן נמצאות ברחוב שאנחנו עוברים בו כל יום. לפעמים מאחורי שער חלוד. לפעמים בתוך בית שכולם כבר התרגלו לראות מרחוק.

מה כדאי שניקח איתנו מבית סמסונוב

בית סמסונוב מזכיר לנו שחיפה מלאה בסיפורים שלא תמיד מופיעים במסלול התיירות הרשמי. יש כאן אדריכלות מוקדמת. משפחות חלוציות. אנשי מקצוע שבנו מוסדות. עקבות של סגנון טמפלרי. נוף של כרמל וים. וגם פרק קטן שקשור למשפחת עגנון.

מעל לכל, הוא מזכיר לנו ששימור טוב הוא מעשה של כבוד. כבוד לחומר. לזמן. לאנשים שחיו לפני. וגם לאנשים שיחיו כאן אחרינו וירצו להבין מאיפה הכול התחיל.

אם הבית הזה יזכה לשחזור רגיש — כזה שלא מוחק את האריחים, שלא מחליף כל פרט ישן במשהו חדש מדי ושיודע להשאיר את הסדקים הנכונים של הזיכרון — הוא יוכל להפוך שוב ממבנה מסקרן למקום חי. כזה שממשיך לספר את הסיפור שלו בלי לצעוק.

צפו בסיור מתוך בית סמסונוב