מי נחשב גדול תורה

השאלה מי הם גדולי התורה נשמעת לפעמים כמו ויכוח פנימי של בתי מדרש. אבל האמת היא שהיא נוגעת במשהו הרבה יותר רחב — איך אנחנו מודדים גדלות: לפי עומק השליטה בגמרא ובהלכה, לפי רוחב הידע בתנ"ך ובמחשבה, לפי היכולת לפסוק, לפי היכולת להנהיג, או אולי לפי כל אלה יחד.

בסרטון שעליו הפוסט מבוסס עולה טענה שמוכרת היטב בשיח הדתי בישראל. יש מי שאומרים שהציבור הדתי־לאומי לא מצמיח גדולי דור כמו העולם החרדי. היוצר לא בורח מהטענה הזאת; להפך — הוא נכנס אליה חזיתית ומציע תשובה מעניינת מאוד. אולי כל הדיון הזה תלוי קודם כול בשאלה פשוטה אחת: מה בכלל נחשב גדול בתורה?

כשאומרים "גדול בתורה" — למה בדיוק מתכוונים?

הנקודה המרכזית בסרטון היא שהמושג גדול בתורה אינו ניטרלי. הוא לא נופל מהשמיים עם הגדרה אחת מוסכמת. בעולם החרדי מקובל לא פעם למדוד גדלות בעיקר דרך ש״ס ופוסקים. כלומר, שליטה עצומה בגמרא ובהלכה. לפי המדד הזה, אומר הדובר, אין ספק שהעולם החרדי מציב רף מרשים מאוד.

הוא מתאר את לימודיו במוסד חרדי ומודה בפה מלא שהרמה בכל מה שקשור לש״ס ופוסקים הייתה וואו. לא בערך. לא קצת. וואו. יש שם עומק, התמדה, דיוק ויכולת עיון שבאמת קשה להתחרות בהם. זה כוח שנבנה על שנים של מיקוד כמעט מוחלט בעולם הלימוד הזה.

הכוח של "רק ורק ורק"

כאן נכנסת אחת ההבחנות החזקות בסרטון. העולם החרדי, לפי הדובר, יודע ללמד רק ורק ורק. כלומר, להתמקד במסלול ברור: גמרא. הלכה. פוסקים. עוד גמרא. עוד הלכה. עוד פוסקים. כשזה מה שעושים יום אחרי יום ושנה אחרי שנה, נוצרת מומחיות מדהימה.

זה נכון לא רק בלימוד תורה. זה נכון כמעט בכל תחום בחיים. מי שמתאמן רק בפסנתר יהיה פסנתרן טוב יותר ממי שמנסה גם פסנתר, גם גיטרה, גם ציור, גם שחייה וגם פיזיקה. מיקוד יוצר עומק. עומק יוצר שליטה. שליטה יוצרת סמכות.

אבל השאלה היא מה המחיר של המיקוד הזה. האם מי שמצטיין מאוד בתחום אחד של התורה הוא בהכרח גדול בתורה בכל מובן אפשרי?

ומה קורה כשזזים קצת ימינה ושמאלה?

הדובר מספר שכאשר ניסה לדבר עם תלמידי חכמים חרדים ברמה גבוהה על תחומים אחרים, התמונה השתנתה. חסידות. קבלה. מחשבה. תנ"ך. פתאום, לדבריו, לא תמיד הייתה אותה שליטה. הוא אפילו משתמש בביטוי חריף ומעורר תגובה: "עם הארץ גמור". לא כדי לזלזל באדם, אלא כדי להדגיש את הפער בין מומחיות אדירה בתחום אחד לבין חוסר היכרות בתחומים אחרים.

זו נקודה רגישה, כי היא יכולה להישמע כמו התקפה. אבל אם קוראים אותה בזהירות, היא בעצם שאלה על גבולות ההגדרה. האם התורה היא בעיקר הלכה? האם התורה כוללת גם את מחשבת ישראל? האם תנ"ך הוא בסיס או תוספת? האם פילוסופיה ומדע הם מחוץ לבית המדרש או חלק מהעולם הרוחני שאדם גדול צריך להכיר?

הרמב"ם היה נכנס לדיון הזה בשמחה

אחד הדברים המעניינים בסרטון הוא האזכור של הרמב"ם. לפי הדובר, אם הולכים בעקבות הרמב"ם, אי אפשר להתעלם מפילוסופיה ומדע. הרמב"ם לא ראה את החכמה הכללית כאויבת בהכרח. להפך. עבורו, הבנת העולם, השכל, הטבע והפילוסופיה יכולה להיות חלק מהדרך לעבודת השם ולהעמקת האמונה.

אם כך, ההגדרה של גדול בתורה הופכת רחבה יותר. לא רק מי שיודע לפתוח סוגיה ולפסוק הלכה, אלא גם מי שמכיר תנ"ך לעומק, יודע לחשוב מחשבתית, מבין שפה רוחנית רחבה, מתמודד עם שאלות אמונה, מכיר זרמים שונים במסורת ישראל ואולי גם יודע לדבר עם העולם שמחוץ לבית המדרש.

ברגע שמגדירים כך את המושג, אומר הסרטון, התמונה משתנה לגמרי. לא בטוח שהמדד החרדי הוא המדד היחיד. לא בטוח שהציבור הדתי־לאומי נכשל. אולי הוא פשוט משחק משחק אחר.

הגם וגם וגם של הציונות הדתית

הציונות הדתית, כפי שהיא מוצגת בסרטון, מנסה לבנות תלמיד חכם מסוג אחר. כזה שיש לו רגל בבית המדרש ורגל בעולם. כזה שלומד גמרא והלכה, אבל גם תנ"ך, מחשבה, אמונה, היסטוריה, מדע, צבא, חברה ומדינה. זה אידיאל מרשים. אבל הוא גם מסובך מאוד.

כי כשמנסים ללמד גם וגם וגם, יש סכנה ברורה. בסוף לא תמיד מגיעים לעומק של מי שלמד רק ורק ורק. הרצון לרוחב עלול לפגוע במומחיות. אדם יכול לדעת קצת מכל דבר, אבל לא מספיק מאף דבר. וזה אולי האתגר הגדול של המודל הדתי־לאומי.

מצד שני, הרוחב הזה מייצר יתרון אחר. הוא מאפשר שיחה עם מציאות מורכבת. הוא מכין רבנים ומחנכים לעולם שבו אנשים שואלים שאלות לא רק על מוקצה ובשר בחלב, אלא גם על משמעות, מוסר, מדינה יהודית, תרבות, מדע, זהות, צבא, מגדר, אמונה אחרי משבר ואיך נשארים דתיים בעולם מודרני.

אז מי מנצח בוויכוח?

אולי אף אחד. ואולי זאת בדיוק הנקודה. אם מודדים גדלות בתורה לפי שליטה בש״ס ופוסקים בלבד, ברור שלעולם החרדי יש יתרון משמעותי. הוא בנוי לזה. הוא משקיע בזה. הוא מקדש את זה. והתוצאות בהתאם.

אבל אם מודדים גדלות לפי תמונה רחבה יותר של תורה, הכוללת תנ"ך, הלכה, מחשבה, חסידות, קבלה, פילוסופיה, מדע, הנהגה ציבורית ויכולת לפגוש את החיים, אז הדיון נפתח מחדש. במקרה כזה, ייתכן שגדול בתורה אינו רק מי שיודע הכי הרבה בתחום אחד, אלא מי שמצליח לחבר בין עולמות בלי לאבד את עמוד השדרה התורני.

שאלה של הגדרה וגם של כנות

היופי בסרטון הוא שהוא לא עושה הנחות לאף צד. הוא לא אומר שהחרדים לא יודעים ללמוד. להפך. הוא אומר שהם יודעים ללמוד ברמה גבוהה מאוד. הוא גם לא מציג את הציונות הדתית כפתרון מושלם. להפך. הוא מודה שבמודל של גם וגם וגם יש בעיה אמיתית של חוסר התמחות.

לכן הדיון הזה חשוב. כי הוא מזמין אותנו להפסיק להשתמש במושג גדול בתורה כאילו כולם מסכימים עליו. אולי לפני ששואלים למה אין לציבור מסוים גדולי דור, צריך לשאול לפי איזה סרגל מודדים. ומי מחזיק את הסרגל.

בסוף זה לא רק מי יודע יותר

גדלות תורנית היא לא רק כמות דפים. והיא גם לא רק רוחב אופקים. היא שילוב עדין של ידע, עמל, יראת שמיים, אחריות, עומק, ענווה ויכולת להאיר דרך לאחרים. יש מי שמגיע לשם דרך מיקוד עמוק בהלכה. יש מי שמגיע לשם דרך מפגש רחב עם כל חלקי התורה והחיים. ושני המסלולים יכולים להיות רציניים, אם הם נעשים באמת.

הוויכוח בין העולם החרדי לציונות הדתית לא ייפתר בפוסט אחד. אבל אולי אפשר לצאת ממנו עם פחות סיסמאות ויותר הקשבה — פחות "מי גדול יותר" ויותר "מהי בכלל גדלות". וזה כבר צעד לא קטן.

לצפייה בסרטון