כשמודעת נעדר הופכת לאיש שאתה מכיר

לפעמים אנחנו מקבלים הודעה על נעדר, נעצרים לרגע, אומרים פרק תהילים וממשיכים הלאה. לא מתוך רוע, חלילה. פשוט כי החיים רצים, והכאב מרגיש רחוק מאיתנו.

אבל יש רגע שבו הודעה כזאת מפסיקה להיות עוד מודעה שעוברת בקבוצה, והופכת לפנים, לחיוך, לאדם שפגשת. זה בדיוק מה שקרה לי כשקיבלתי את ההודעה על קטריאל נחמן קינן.

השם שעל המודעה היה פתאום מוכר

בהתחלה התייחסתי לזה כמו שרובנו מתייחסים: עוד בקשה דחופה, עוד שם, עוד תפילה קצרה בלב. ואז קלטתי — אני מכיר אותו.

רק לאחרונה, במהלך טיול בפיליפינים, באי קטן בשם בוהול, פגשתי את נחמן בבית חב״ד. לא מדובר באדם זר מבחינתי, אלא באיש שפגשתי מקרוב. אדם עם נוכחות טובה, חיוך כובש ולב ענק.

שליח עם לב פתוח לכל יהודי

קטריאל נחמן קינן הוא מהאנשים האלה שאתה פוגש ומבין מיד שהם חיים בשביל לתת. הוא רק פתח את המקום בבוהול, וכבר אירח סביבו עשרות אנשים בשבת — במסירות נפש, באכפתיות אמיתית, ובתחושה שכל יהודי שנכנס בדלת הוא אורח חשוב.

בית חב״ד במקומות כאלה הוא לא רק מקום לאכול בו סעודת שבת. עבור מטיילים רבים הוא נקודת ביטחון, בית זמני, מקום לנשום רגע, להתחבר, להרגיש שמישהו רואה אותך גם בקצה העולם.

ונחמן היה בדיוק האדם הזה — איש צדיק, חם, מאיר פנים, כזה שנותן תחושה שאתה לא לבד.

עכשיו הוא זה שצריך את כולנו

כרגע, לפי מה שידוע, אף אחד לא יודע איפה הוא נמצא. וזה רגע שבו אסור לנו להישאר אדישים.

יש דברים שכל אחד מאיתנו יכול לעשות, גם אם הוא לא נמצא בפיליפינים:

• להתפלל עליו ולבקש שיימצא בריא ושלם במהרה.
• לפקוח עיניים, במיוחד מי שנמצא באזור או מכיר מטיילים שנמצאים שם.
• לשתף את הקריאה הזאת בכל הכוח — בארץ, בחו״ל, בקבוצות מטיילים, בקהילות יהודיות ובכל מקום שיכול לעזור להרחיב את המעגל.

לפעמים שיתוף אחד מגיע בדיוק לאדם הנכון. לפעמים עוד זוג עיניים, עוד הודעה, עוד קבוצה — יכולים לעשות את ההבדל.

שלא נמשיך הלאה מהר מדי

הבקשה כאן פשוטה: אל תתייחסו לזה כאל עוד מודעת נעדר שעוברת מול העיניים. מדובר באדם אמיתי, בשליח שנתן מעצמו לאחרים, באדם עם משפחה, חברים וקהילה שמחכים לשמוע בשורות טובות.

תפקחו עיניים, תתפללו עליו, ובעיקר שתפו את הקריאה הזאת בכל הכוח כדי שתגיע לכמה שיותר אנשים — גם בארץ וגם בחו״ל.

בעזרת השם שקטריאל נחמן קינן יימצא בריא ושלם בהקדם.