משחק חופשי זה לא סתם משחק

רגע לפני שאנחנו שולחים את הילדים לעוד חוג

יש משפט אחד שילדים היו אומרים פעם בלי לחשוב יותר מדי: יוצאים לשחק. לא יוצאים לפעילות. לא הולכים לתרגול. לא משתתפים במשחק עם מטרות מדידה. פשוט יוצאים לשחק.

וזה בדיוק הלב של הרעיון שנקרא משחק חופשי. לא עוד דרך להעביר זמן עד ארוחת ערב. לא פרס אחרי שיעורי בית. אלא חלק עמוק ומשמעותי מהילדות. מרחב שבו ילדים מגלים את עצמם. את הגוף שלהם. את הדמיון שלהם. את העולם שסביבם. ובעיקר את היכולת להיות בתוך חוויה, בלי לדעת מראש לאן היא תוביל.

אז על מה בעצם מדברים כשאומרים משחק חופשי?

משחק חופשי הוא משחק שאין לו תסריט קבוע מראש. אין לו מטרה שהמבוגר הגדיר. אין דף הוראות. אין נכון ולא נכון. הילד או הילדה נכנסים לתוכו מתוך סקרנות. לפעמים זה מתחיל באבן שמצאו בדרך. לפעמים בכרית שהופכת לסירה. לפעמים בענף שהוא חרב. ולפעמים זה בכלל מתחיל בשעמום.

הקסם נמצא בדיוק שם. ברגע שבו אף אחד לא יודע איך המשחק ייראה. הילדים לא יודעים מה יהיו החוקים. הם לא יודעים מי ינצח. לפעמים אין בכלל מנצחים. הם פשוט יוצאים לשחק.

ממשחק להרפתקה

בסרטון עולה הבחנה יפה בין סוגים שונים של משחק. יש משחקים שהם בעצם Game. כלומר משחק עם מטרה. עם יעד. עם נקודות. עם ניצחון. זה הסוג שהולך ומשתלט על העולם שלנו. אנחנו רואים אותו כמעט בכל מקום. בלמידה. בחוגים. באפליקציות. אפילו בזמן פנוי.

ויש משחק אחר. כזה שקרוב יותר למהות של משחק חופשי. משחק שמבוסס על הרפתקה. על חקירה. על התנסות. לא משחק שמבקש מהילד להגיע לתוצאה מסוימת. אלא משחק שמאפשר לו להיות בתוך תהליך.

במילים פשוטות: לא כל משחק הוא משחק חופשי. גם משחק דידקטי יכול להיות נחמד. גם משחק קופסה יכול להיות מהנה. אבל משחק חופשי הוא משהו אחר לגמרי. הוא לא נולד מתוך הרצון ללמד משהו. הוא נולד מתוך החיים עצמם.

למה זה כל כך חשוב להתפתחות?

משחק חופשי הוא לב הילדות, כי הוא מאפשר לילדים לתרגל את הדברים הכי חשובים בלי שמישהו יקרא לזה תרגול. הם לומדים לנהל משא ומתן. להמציא חוקים. לשנות חוקים. להתמודד עם תסכול. להקשיב לאחרים. להוביל. לוותר. להתנסות. לטעות. להתחיל מחדש.

הם גם לומדים להכיר את עצמם. מה מפחיד אותי? מה מסקרן אותי? כמה גבוה אני מעז לטפס? איך אני פותר בעיה כשאין מבוגר שמיד מסדר אותה בשבילי? איך אני הופך קופסה לבית? איך אני הופך שלולית לאוקיינוס?

ובניגוד למה שלפעמים נדמה לנו, זה לא בזבוז זמן. זו עבודה התפתחותית עמוקה מאוד. רק שהיא נראית מבחוץ כמו בלגן. רעש. חול בנעליים. וסלון שהפך למבצר.

העולם אוהב מטרות. ילדים צריכים גם מרחב

החיים המודרניים מאוד אוהבים תוצאות. כמה הספקנו. מה למדנו. איזו מיומנות פיתחנו. איזה יעד השגנו. זה מחלחל גם לעולם הילדים. אנחנו רוצים לתת להם כלים. לקדם אותם. לחשוף אותם. להכין אותם.

הכוונה טובה. באמת. אבל לפעמים, מרוב שאנחנו מנסים להעשיר את הילדות, אנחנו מצמצמים את החלק הכי חי שלה. את הזמן שבו אין תוכנית. אין משימה. אין מבוגר שמכוון. יש רק ילד. עולם. ודמיון שמתחיל לעבוד.

כאן בדיוק נכנס המשפט החשוב: משחק חופשי הוא מה שכל כך חסר לנו בעולם. ולא רק לילדים. גם לנו, המבוגרים, חסרה לפעמים היכולת להיכנס לחוויה בלי לדעת מראש מה יצא ממנה.

איך שומרים על משחק חופשי בלי להפוך אותו לפרויקט?

האירוניה היא שאי אפשר באמת לארגן משחק חופשי עד הסוף. ברגע שאנחנו הופכים אותו למשימה מסודרת מדי הוא קצת מפסיק להיות חופשי. אבל כן אפשר ליצור תנאים שמזמינים אותו.

לתת זמן לא מתוכנן

לפעמים הדבר הכי חשוב הוא פשוט להשאיר חלון ריק ביום. בלי חוג. בלי מסך. בלי פעילות מוכנה. בהתחלה אולי יופיע שעמום, וזה בסדר. שעמום הוא לא תקלה. הוא שער כניסה לדמיון.

להציע חומרים פתוחים

קופסאות. בדים. מקלות. אבנים. כריות. כלי מטבח ישנים. דברים שלא אומרים לילד מה לעשות איתם. חומרים פתוחים מזמינים המצאה במקום ביצוע.

להתערב פחות

לא כל ויכוח קטן צריך פתרון מיידי של מבוגר. לא כל רעיון מוזר צריך תיקון. לפעמים התפקיד שלנו הוא להיות קרובים מספיק כדי לשמור על ביטחון, ורחוקים מספיק כדי לאפשר חופש.

לא למדוד כל דבר

אם הילד בנה מגדל ואז הרס אותו, זה לא כישלון. אם המשחק התחיל בחנות והפך לחללית, זה לא חוסר מיקוד. זו בדיוק התנועה החיה של משחק חופשי.

הילדות לא צריכה להיות מושלמת. היא צריכה להיות חיה

משחק חופשי מזכיר לנו שילדים לא גדלים רק דרך הדרכה. הם גדלים גם דרך התנסות מעט פראית. דרך לכלוך. דרך המצאה. דרך רגעים שאין להם כותרת יפה. דרך יציאה אל הלא נודע.

ובמובן הזה, לשמור על משחק חופשי זה לשמור על משהו עדין מאוד. על הזכות של ילד להיות ילד. לא תלמיד קטן כל הזמן. לא פרויקט עתידי. לא מי שצריך להפיק ערך מכל רגע. אלא אדם צעיר שמגלה את העולם דרך משחק.

מה לקחת איתנו להמשך הדרך

משחק חופשי הוא לא תוספת נחמדה לשגרת הילדות. הוא בסיס. הוא מרחב שבו מתפתחות עצמאות. יצירתיות. קשרים חברתיים. גמישות מחשבתית ואומץ פנימי.

בעולם שהולך יותר ויותר לכיוון של יעדים, חוקים ותוצאות, חשוב שנזכור להשאיר לילדים גם מקום להרפתקה. מקום שבו הם לא יודעים איך המשחק ייראה. לא יודעים מה יהיו החוקים. ופשוט יוצאים לשחק.

ועל זה באמת כדאי לנו לשמור.

לצפייה בסרטון